הקמת מערכות ותשתיות תקשורת

בטרם נפנה לדיון אודות מושג זה נציג אנקדוטה קצרה מהספרות המחשבתית היהודית מימי הביניים. ספר הכוזרי, שנכתב בידי ר' יהודה הלוי במאה ה12 לספירה, נחשב כאחד מסמליה של המחשבה האנטיפילוסופית הקלסית. במובנים רבים רעיונותיו האנטיפילוסופיים תבוניים שהוא הציג הקדימו את זמנו עוד לפני עליית תקשורת ההמונים. בספר זה שואל החבר את נציג היהודים מדוע תורתכם אמת ועל כך עונה החכם היהודי תשובה מוזרה בתכלית: משום שבהר סיני היו עדים למעלה מחצי מליון בני אדם. עדות המונית לא יכולה להיות מוכחשת גם אם היא עברה במסיח לפי תומו מדור אחרי דור.

טענה זו שהייתה מוזרה לחכמי הזמן בשעתה מובנת יותר ויותר עם התעצמות התקשורת ההמונית, המוכיחה מעבר לכל ספק שכיום טענה שאיננה עומדת במבחן ההמון איננה טענה. טיעון לוגי מעמיק וגאוני זה מציג למעשה את ההשקפה אודות חכמת ההמונים שדבר שחווה ההמון ללא השפעה סביבתית אמין יותר מכל דבר אחר ויותר כל מומחיות ובקיאות מחשבתית .

אלא שטרם מילאנו את חובותינו בשאלת מהי אותה חכמת ההמון? הגדרה היא כזו: העמדה קולקטיבית על שאלה מסוימת. התשובה לשאלה מתקבלת בכך שאנו עורכים ממוצע בין התשובות והתשובה הממוצעת צריכה להיות הכי קרובה למציאות האמפירית. במילים אחרות ננסח זאת כך: אם אנו רוצים לדעת תשובה לשאלה מסוימת כמו כמה מועמדים בממוצע יש אל בישראל מוטב שנשאל מאה איש שאלה זו מאשר שנתייעץ עם מומחה בתחום.

כיצד התקשורת המודרנית משפיעה על מושג זה?

למעשה היא הולידה אותו. בעזרת הקומניקציה העולמית השוררת בימינו בזכות תקשורת מחשבים ומהפכת האינטרנט, מערכות תקשורת, העולם חשוף יותר ויותר למידע. מידע זה מתנהל בתוך תקשורת מחשבים באופן דינאמי ונוצר ומתאזן בזכות כוחות מנוגדים של ההמון היוצרים בסופו של דבר סכמה רציפה של מגוון דעות המרכזות לממוצע מחשבתי אחיד. זאת ועוד, כמות הידע הפרושה בפנינו היא למעשה ידע של רבים. דוגמה ידועה לכך היא הויקיפדיה בה כל אדם יכול להוסיף ידע משלו ולאו דווקא ללמוד מפי מומחה אחד להיסטוריה גאוגרפיה וכיוצא זה. היכולת גם לאסוף נתונים רבים מן אתרי האינטרנט ולאמוד את הממוצע שלהם בעזרת כלים אינטרנטיים משוכללים מוליד מעתה את ההמון כמי שמכתיב את המציאות ההיסטורית ואת האמיתות.